ליצירת קשר

השאירו פרטים ונחזור אליכם בהקדם

    הליכי הסגרה לפי הדין הישראלי

    מאת: עו"ד אופיר סטרשנוב

    כללי:

    הסגרת אדם הנמצא בישראל למדינה אחרת, כולל ארה"ב, נעשית בהתאם לחוק ההסגרה ([1]), תשי"ד-1954 (להלן: "החוק").

    הליכי הסגרה:

    לאחר בקשת הסגרה מצד המדינה המבקשת, יתבקש בית המשפט המחוזי בירושלים להכריז על המבוקש כבר-הסגרה ([2]).

    היה ובית המשפט המחוזי בירושלים ימצא להכריז על המבוקש כבר הסגרה, עומדת לו הזכות לערער על ההחלטה לבית המשפט העליון ([3]).

    במידה ואדם מתנגד להסגרתו ויש צורך לקיים דיון לגופו של עניין, נמשכים הדיונים, בערכאה הראשונה ובערעור, בממוצע כשלוש שנים. במידה וקיימת הסכמה להכרזה כבר-הסגרה המדובר בהליכים קצרים באופן משמעותי.

    בנוסף, קיימת בחוק ההסגרה אפשרות ל"חזרה מרצון" של האדם אל המדינה המבקשת ([4]). לפי אפשרות זו יכול אדם להגיש לשר המשפטים בקשה בכתב לחזור למדינה המבקשת כדי לעמוד שם לדין.

    אפשרות זו קיימת בין שהוגשה עתירה לבית המשפט ובין אם לאו.

    דא עקא, במקרה של "חזרה מרצון" אין התחייבות של המדינה המבקשת כי האדם יוחזר לישראל לשם ריצוי עונשו ([5]), כפי שקיימת במקרה של הסגרה לאחר הכרזת בית המשפט, הכל כפי שיפורט בהרחבה להלן.

    התנאים להסגרה:

    חוק ההסגרה קובע כי לשם הסגרתו של אדם מישראל למדינה המבקשת יש לעמוד במספר תנאים מקדמיים, כמפורט להלן –

    תנאי ראשון – על העבירות בגינן מתבקשת ההסגרה להיות "עבירות הסגרה" כהגדרתן בסעיף 2 לחוק. סעיף 2 לחוק הקובע כי "עבירת הסגרה" היא "כל עבירה שאילו נעברה בישראל דינה מאסר שנה או עונש חמור מזה" ([6]).

    תנאי שני – קיימת דרישה של "פליליות כפולה", ולפיה, לו הועמד האדם לדין בישראל ניתן היה להאשימו באותן עבירות ([7]).

    תנאי שלישי – בין ישראל לבין המדינה המבקשת את ההסגרה (ארצות הברית בענייננו) יש הסכם הסגרה ([8]).

    תנאי רביעי – ממשלת ארצות הברית נתנה את התחייבותה כי המוסגר יוחזר לישראל לשם ריצוי עונשו, אם יורשע בדין ויוטל עליו עונש מאסר ([9]).

    תנאי חמישי – כי יש ראיות שהיו מספיקות כדי להעמידו לדין על עבירה כזאת בישראל ([10]).

    רק בהתקיים כל התנאים שלעיל במצטבר, יוכרז המבוקש כבר הסגרה, ויועבר למדינה המבקשת.

    הסייגים:

    בנוסף, קובע חוק ההסגרה מספר סייגים להסגרה ([11]). בהתקיים אחד מהסייגים המפורטים בחוק לא יוסגר המבוקש למדינה המבקשת.

    אחד הסייגים קובע כי לא יוסגר אדם למדינה המבקשת מקום בו "היענות לבקשת ההסגרה עלולה לפגוע בתקנת הציבור או באינטרס חיוני של מדינת ישראל" ([12]).

    הרף הראייתי הנדרש לצורך הסגרה:

    כזכור, תנאי להסגרה הינו קיומן של ראיות שהיו מספיקות כדי להעמידו לדין על עבירה כזאת בישראל. הפסיקה בישראל קבע כי הרף הראייתי הנדרש אינו אם חומר הראיות מצביע על כך כי הנאשם אשם בעבירה המיוחסת לו, אלא אם חומר הראיות מצביע על כך כי יש מקום לנהל משפט אשר בו תוכרע אשמתו או חפותו של הנאשם. משכך, כל שבית המשפט הדן בהליך ההסגרה נדרש לבחון הוא, האם יש בחומר הראיות "אחיזה לאישום", דהיינו – האם די היה בראיות שהוצגו בפניו כדי להעמיד לדין בישראל את המבוקש, אילו היו העבירות מבוצעות בה ([13]).

    קיומו של סייג להסגרה – ההסגרה במקרה דנן תפגע ב"תקנת הציבור":

    כאמור, קובע החוק סייג להסגרתו של אדם, ולפיו מקום בו עלולה היענות לבקשת ההסגרה לפגוע בתקנת הציבור או באינטרס חיוני של מדינת ישראל, אין להכריז על אדם כבר-הסגרה ([14]).

    בית המשפט העליון קבע כי בהליך הסגרה לבית המשפט תפקיד עצמאי ופעיל, ועליו לבחון את כלל השיקולים הרלבנטיים לבקשת ההסגרה. בין היתר, על בית המשפט לבחון את מהות המעשה בגינו מתבקשת ההסגרה, לרבות מדיניות האכיפה הראויה בהקשרו; מידת הזיקה בין המעשה לבין שיטות המשפט של המדינה המבקשת ושל המדינה המתבקשת ו"מידת הזיקה בין המעשה לבין שיטות המשפט של המדינה המבקשת ושל המדינה המתבקשת"([15]).

    לפיכך, מקום בו קיים פער ניכר בין מדיניות האכיפה הנהוגה בארה"ב לבין זו הנהוגה בישראל, יכול פער זה להוות פגיעה בתקנת הציבור בישראל ולהביא לכך שאדם לא יוכרז כבר-הסגרה.

    מסקנה זו מתיישבת עם קביעת בית המשפט העליון כי בצד הזיקה המתבקשת בין דיני ההסגרה למשפט החוקתי הישראלי, מתבקשת השתלבות הרמונית של דיני ההסגרה עם המערכת הנורמטיבית הכוללת של דיני מדינת ישראל, ובכלל זה, עם הדין הפלילי. חוק ההסגרה אינו "חוק לבדד ישכון", אלא הוא חי בסביבתו הטבעית, ומהווה חלק בלתי נפרד מערכי היסוד ומתפיסות היסוד שבבסיס השיטה המשפטית כולה. לפיכך, ככל דבר חקיקה, גם פרשנותם ודרך החלתם של דיני ההסגרה נעשים מתוך מגמה להגשים ערכים ותפיסות חברתיות יסודיות העומדים ביסוד שיטת המשפט. לכן, על הפרשנות של דיני ההסגרה לעלות בקנה אחד עם הרוח ועקרונות היסוד המשותפים לחברה בישראל, העומדים ברקע השיטה הנורמטיבית כולה.

    בית המשפט העליון קבע מפורשות כי מושג "תקנת הציבור" חולש בעוצמתו על חוק ההסגרה כולו.

    ויודגש, על משמעותו וחשיבותו של עיקרון "תקנת הציבור" במערך דיני ההסגרה עמדו בתי משפט השונים בפסיקה מקיפה ועקבית. לא אחת נקבע כי "דוקטרינה אוניברסאלית היא שאין מסגירים אדם אם מעשה ההסגרה יפגע בתקנת הציבור של המדינה המסגירה".

    ריצוי בישראל של עונש שהוטל בארצות הברית:

    סוגיה חשובה נוספת, עוסקת בשאלת ריצויו בישראל של העונש מאסר שהוטל בחו"ל.

    ריצוי העונש בישראל לפי חוק ההסגרה

    האפשרות הראשונה היא בהתאם לחוק ההסגרה.

    חוק ההסגרה קובע מפורשת, כתנאי להסגרתו של אדם מישראל, כי על המדינה המבקשת, ארה"ב במקרה דנן, להתחייב כי המבוקש יוחזר לישראל לשם ריצוי עונשו, במידה ויורשע בדין ויוטל עליו עונש מאסר ([16]).

    על-מנת שריצוי עונש בישראל יובטח יש לפעול במסלול ההסגרה המלא. על הרשויות המדינה המבקשת להגיש בקשה לשר המשפטים הישראלי להסגרתו של האדם לישראל. שר המשפטים, באמצעות נציגיו, יגיש לבית המשפט בקשה להכריז על אותו אדם כבר-הסגרה, ויתנהל הליך בבית המשפט.

    לאחר הכרזתו של אדם כבר-הסגרה הוא יועבר למדינה המבקשת, ישפט וייגזר דינו. לפי החוק יוחזר המוסגר לישראל לריצוי עונשו.

    בעניין חוק ההסגרה חשוב לשים לב כי במידה והאדם מבקש לחזור מרצונו ([17]), בשונה המצב שתואר לעיל, הרי שלא יחולו הוראות חוק ההסגרה, ואין רבותא כי יוחזר לריצויו עונש בישראל.

    ריצוי העונש בישראל לפי חוק העונשין:

    האפשרות השנייה שבמסגרתה יכול אדם לרצות בישראל עונש שהטיל בית משפט במדינה זרה היא בהתאם לסעיף 10 לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

    סעיף 10 חל גם מקום בו לא התבקשה כלל הסגרתו של אדם, והוא נשפט מחוץ לישראל, ונגזר דינו שם.

    הסעיף הקובע כי –

    10. עונש שהוטל בחוץ לארץ

    (א) נמצא בישראל אדם שנידון בחוץ לארץ בפסק דין חלוט, על עבירה שחלים לגביה דיני העונשין של ישראל ולא נשא שם את העונש כולו, רשאי היועץ המשפטי לממשלה, במקום להעמידו לדין, לבקש מבית המשפט שיורה שהעונש שהוטל בחוץ לארץ או החלק ממנו שטרם בוצע שם, יבוצע בישראל, כאילו הוטל העונש בישראל בפסק דין חלוט; בצו כאמור בסעיף זה רשאי בית המשפט לקצר את תקופת המאסר שעל הנידון לשאת בישראל, ולהעמידה על תקופת המאסר המרבית שנקבעה בדיני העונשין של ישראל לעבירה שבשלה הוטל העונש, ובלבד שניתן לעשות כן לפי הסכם שבין מדינת ישראל לבין המדינה שבה הוטל העונש.

    (ב) הוטל במדינה המבקשת על נידון כאמור בסעיף קטן (א) קנס או שהוא חויב בפיצוי לאדם אחר, נוסף על עונש המאסר, והודיעה המדינה המבקשת שהנידון טרם שילם את הקנס או את הפיצוי, או חלק מהם, יצווה בית משפט בישראל, לבקשת היועץ המשפטי לממשלה או בא כוחו, לחייבו בתשלום הקנס או הפיצוי, או חלקם, שטרם שולמו על ידיו במדינה המבקשת, כאילו הוטלו בישראל, והדין החל בישראל על אי תשלום קנס או פיצוי ועל גבייתם של אלה יחול לפי הענין; לענין סעיף זה, "פיצוי לאדם אחר" – פיצוי לאדם שניזוק מעבירת ההסגרה שבשלה הורשע הנידון במדינה המבקשת.

    (ג) גבתה מדינת ישראל קנס או פיצוי כאמור בסעיף קטן (ב), תעביר אותו למדינה המבקשת בהתאם להסדר שייקבע בין מדינת ישראל למדינה המבקשת לענין זה, לרבות לענין ניכוי הוצאות לגביית הקנס או הפיצוי".

    לפי הסעיף, במידה ויורשע אדם ויגזר דינו על-ידי בית משפט במדינה זרה, בין שהוסגר לאותו מדינה ובין שלאו, יכולות הרשויות במדינה הזרה לפנות ליועץ המשפטי לממשלה וזה יבקש מבית משפט בישראל לקבוע שיורה שהעונש שהוטל בחוץ לארץ יבוצע בישראל, כאילו הוטל העונש בישראל.

    במצב עניינים שכזה אין חובה להיזקק להליכי הסגרה, ואין כל צורך – לפי החוק בישראל – שהאדם יועבר לארה"ב.

    [1] סעיף 1 חוק ההסגרה, תשי"ד-1954 קובע כי "לא יוסגר אדם הנמצא בישראל לידי מדינה אחרת אלא לפי חוק זה".

    [2] ראה סעיף 3 לחוק.

    [3] ראה סעיף 13 לחוק.

    [4] ראה סעיף 20ב לחוק.

    [5] ראה ס' 20ג לחוק.

    [6] ראה ס' 2(א) לחוק.

    [7] ראה ס' 2(א) לחוק.

    [8] ראה ס' 2א(א)(1) לחוק.

    [9] ראה ס' 1א(2) לחוק.

    [10] ראה ס' 9(א) לחוק.

    [11] ראה ס' 2ב לחוק.

    [12] ראה ס' 2ב(א)(8) לחוק.

    [13] ראה ע"פ 308/75 פסחוביץ נ' מדינת ישראל, ראה גם ע"פ 318/79 אנגל נ' מדינת ישראל וב"ש (י-ם) 5368/08 היועץ המשפטי לממשלה נ' יצחק אברג'יל.

    [14] ראה ס' 2ב(א)(8) לחוק.

    [15] ראה ע"פ 4596/05 זאב רוזנשטיין נ' מדינת ישראל.

    [16] ראה סעיף 1א(2) לחוק ההסגרה.

    [17] ראה סעיף ‎64לעיל, וס' 20ג לחוק ההסגרה.

    ליצירת קשר

    השאירו פרטים ונחזור אליכם בהקדם




      03-6116299 WhatsApp
      קידום עורכי דין קידום עורכי דין